לתרומה לקרן המלגות

קווים לנושא הבניה החופשית

מאת אפרים פוקס הנשיא הגדול לשעבר

אפרים פוקס

הבניה-החופשית היא ארגון האחווה העתיק והגדול ביותר בעולם. חבריה, הנקראים אחים, דוגלים בערכים מוסריים ורוחניים, ולומדים את תורתה על ידי סדרה של ריטואלים דרמטיים, בצורתם העתיקה, ומשתמשים במנהגים ובכלי עבודה של בנאים, כקווים מנחים, אלגוריים, לערכים מוסריים.

שלושה עקרונות גדולים מנחים את הבניה-החופשית: “אחווה”, “עזרה” ו”אמת”.

אחווה שרשרת אחווה מקשרת את כל הבונים-החופשים בעולם. כל בונה-חופשי אמיתי יהיה סובלני כלפי הבריות ויכבד את דעותיהם של אחרים

עזרה: הבונים-החופשים לומדים לקיים מעשי צדקה ולסייע לפרט ולקהילה בכללותה על ידי מתן צדקה ועל ידי התנדבות לפעולות יחידים. מימיה הראשונים דגלה הבניה-החופשית בעזרה ליתומים, אלמנות, חולים וקשישים, ועבודה זו נמשכת גם כיום ומתבטאת בסיוע למפעלי צדקה לאומיים ומקומיים.

אמת: הבונים-החופשים אמונים על תורה של ערכים ומידות טובות, ונדרשים לרמה מוסרית גבוהה. הבניה-החופשית דורשת מחבריה לכבד את חוקי המדינה בה הם עובדים וחיים. עקרונותיה אינם מתנגשים עם חובות חבריה כאזרחים, אלא אף מחזקים אותם במילוי אחריותם הציבורית והפרטית

מסדר הבונים החופשים

לשכה גדולה

הבניה-החופשית נפוצה במדינות העולם בהן שוררים חרות וחופש. במשטרים רודניים או קלריקליים קיצוניים נאסרה הבניה-החופשית. הלשכה-הגדולה מנהלת את ענייני הבניה-החופשית והיא סוברנית באותה מדינה.בראש כל לשכה-גדולה מכהן נשיא-גדול נבחר, שהוא ראש המסדר במדינה ולידו עוזרים נושאי מישרה בכירים, גם הם נבחרים. בנוסף לקשר הישיר בין הלשכות-הגדולות בעולם, מיוצגות כל אחת אצל רעותה על ידי נציגים-גדולים (שגרירים).

לשכות-בת

לשכות-בת בחסות הלשכה-הגדולה ובכפוף לה עובדות לשכות-בת. בראש כל לשכה-בת מכהנים נשיא ונושאי מישרה נבחרים. בישראל קיימות כ- 70 לשכות-בת הפועלות ברחבי הארץ, מנהריה ונצרת בצפון, ועד אשקלון ואילת בדרום. המיוחד והמרגש במסדר בארץ הוא הגשמתו של עקרון הבניה-החופשית לשוויון, וקיום יחדיו בשלום ובאחווה אמיתית של אחים בני דתות שונות: יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ”רקסים. בהיות ישראל ארץ עליה, קיימות בה לשכות העובדות בשמונה שפות: עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, רומנית, טורקית ורוסית. לשכות אלה מהוות כוח משיכה לתיירות מסונית ענפה, ומשלחות רבות של בונים-חופשים מגיעות לארץ ומקיימות עבודות משותפות בשפתן. פנינה ייחודית לבניה-החופשית היא מערת צדקיהו (מחצבות המלך שלמה) בירושלים, אשר לה משמעות מיוחדת לבונים-החופשים, וגם היא תורמת רבות להגברת זרם התיירים המסונים הבאים לארץ במסגרת עליה-לרגל, באשר ירושלים ובית-המקדש של המלך שלמה נחשבים, בכל העולם המסוני, כערש הבניה-החופשית. בארץ-ישראל הוקמה הלשכה הראשונה בשנת 1868 במערת צדקיהו. במשך השנים פעלו בארץ לשכות בחסויות שונות, כגון: קנדית, אנגלית, סקוטית, צרפתית, טורקית ומצרית. בינואר 1933 הוקמה “הלשכה-הגדולה הלאומית לארץ-ישראל”. לאחר קום המדינה התאחדו כל הלשכות, ובאוקטובר 1953 הוקמה הלשכה-הגדולה הנוכחית ושמה: “הלשכה-הגדולה למדינת ישראל של בונים חופשים קדמונים ומקובלים”, והיא מוכרת על ידי הלשכות-הגדולות בעולם.

מי בין הבונים החופשים?

רעיון הבניה-החופשית קסם לאישים רבים בעולם, במשך ההיסטוריה, ואלה נמנו בכל הרבדים החברתיים: מלכים ובני אצולה, מדינאים, לוחמי חרות, אנשי כמורה ורבנים, מלחינים, בעלי מקצועות חופשיים, אנשי מדע, תעשיינים, ואנשי ציבור לרוב. בין מחוללי המהפכה הצרפתית, בין לוחמי החופש באמריקה הצפונית והלטינית, באיטליה ובמקומות רבים אחרים, פעלו אישים מרכזיים חדורי רוח החרות, אשר נבעה מהשתייכותם לבניה-החופשית. לדוגמה, רוב חותמי מגילת העצמאות האמריקאית היו בונים-חופשים. קצרה היריעה מלפרט את כל השמות המופיעים בספר “10,000 הבונים-החופשים המפורסמים”, ונציין מתוך הרשימה מספר שמות לדוגמה: