לתרומה לקרן המלגות

לשכת בצלאל

תחילת הרעיון להקמתה היה כאשר ח”י אנשים מלשכת “הכוכב” שהיו חבורה מלוכדת בעבותות של אחווה ורעות, שאפו להאציל מהרוח ששררה בינהם על קשת רחבה יותר של אחים, ע”י יצירת מסגרת מיוחדת שתתאים לדרישותיהם הנפשיות ותתן אפשרות לפתח את הצרכים הנפשיים של הפרט ברוח העקרונות של הבנייה החופשית שהיתה נר לרגלם, במסגרת של קשר “משפחתי” מיוחד במינו ובהתאם לרוח העקרונות וההשקפות שפעמו בליבם, תוך שימת דגש על פעולות חברתיות-תרבותיות מצד אחד והומניטריות-אחוותיות מאידך. רעיונם המרכזי היה להפוך את לשכתם שתקום: ל”בית”; ל”משפחה” ולהנחיל לכל מי שיבוא בשעריה את רוח האחווה והרעות על מנת לקרבם לאידיאלים של הבנייה החופשית. בתיהם של אחים אלה היו פתוחים ובהם שרר חום של אהבה והרמוניה שהידק הקשר בינהם ובין בני משפחותיהם. כך נתרקם בלבם הרעיון להקים לשכה חדשה אשר בה ישררו יחסי אחווה ורעות הדוקים ובהיותם כזאת,נקל יהיה בידם להשיג מטרות נעלות ברוח הבנייה החופשית. מראש הציבו להם אחים אלה מטרה להפוך את הלשכה ל”משפחה” מורחבת ולקן “משפחתי” המרכז מסביבו את הקשר האחוותי האמיץ בין האחים, רעיותיהם ובני ביתם, כך שכל אשר מתרחב בקרב משפחות האחים, יהיה מעניינם של כל האחים והלשכה.

הרעיון

הרעיון קרם עור וגידים ונתגשם ביסודה של לשכת “בצלאל” בחג החנוכה כ”ה כסליו תש”ה- 11.12.1944 כיום במלאת ללשכה 73 שנה, אנו יודעים אל-נכון עד כמה הצליחו האחים המייסדים ברעיונם שהנחילו לכל האחים שבאו אחריהם ודור אחר דור נשמרת בלשכה המסורת והרוח של הראשונים, אהבה עזה שוררת בין האחים והתמיכה של בני המשפחה שימשה, מאז ומתמיד ועד היום, מנוף להצלחת פעולותיה הנרחבות של הלשכה. ואלו שמות המייסדים: (על פי סדר החתימות בבקשה להעניק את הצ”ארטר ללשכה). יוסף בר-נר, יעקב סגל,ישראל דרומי, שמחה ברקאי, שמואל נפרסטק, שמואל ברקאי, אברהם אהרונסון, אברהם ורדי, יהושוע שמאי, דוד רפפורט, מרדכי רוזנברג, אפרים גולדמן, צבי פרנק, אליהו אפשטיין-הלוי, שלמה כץ, שמעון שטכל, אריה קוברסקי ודוד קרוננברג.

ייסוד הלשכה

שמונה עשר האחים המייסדים באו בדברים עם לשכת האם שלהם לשכת “הכוכב” ששורותיה היו מלאות עד גדותם עם אחים דגולים שהנהיגו אותה לתפארת וזו לא רק שעודדה את צעדם אלא נתנה את ברכתה לצעד זה וראתה בעין יפה את הקמתה של לשכת “בצלאל” אחותה הצעירה. הרגע ההסטורי הגיע והוא מתואר בפרוטוקול של המזכיר ובעיתון “הבונה החפשי” מחודש דצמבר 1944, וכך נאמר שם: “במעמד 210 אחים ו- 21 נשיאים מכל קצווי הארץ, חונכה ביום השני 11.12.1944 לשכה חדשה לפי חוקת הלשכה הלאומית הגדולה בארץ ישראל, בשם ”בצלאל מס. 20” במז. תל אביב. לנשיא הלשכה נבחר האח המ. יוסף ברינר (בר-נר) למפקח ראשון: האח יעקב סגל, למפקח שני: האח ישראל דרומי, למכהן:האח אליהו אפשטיין-הלוי, למזכיר: האח שמואל נפרסטק,לגזבר: האח אפרים גולדמן, למדריך ראשון: האח שמחה ברקאי, למדריך שני: האח שמואל ברקאי, לשומר: האח יהושע שמאי, לשוער: האח דוד רפפורט, למלצר:האח אברהם אהרונסון, לספרן: האח מרדכי רוזנברג, למנצח על הטקסים: האח צבי פרנק.

חנוכת לשכת בצלאל

ביום כ”ד בכסליו תש”ה שנת 1944 בנר הראשון של חנוכה, חגגו האחים המייסדים את סיום כתיבת ספר התורה שנכתב על ידי האח המיסד מרדכי רוזנברג בתל אביב עבור החטיבה היהודית הלוחמת (חי”ל) בצבא הבריטי. סדר הטקס היה כלהלן” בבוקר הוחל בכתיבת אותיות הסיום בהיכל הבונים החפשים בתל אביב; אחרי הצהריים באו אנשי צבא יהודיים וכתבו אותיות בספר,לאחר מכן יצאה תהלוכה לבית הכנסת הגדול בתל אביב. בנו שי המנדב ברוך רוזנברג הכניס את הספר לבית הכנסת. קהל של אלפים התאסף בבית הכנסת וברחבה מחוצה לו ושמעו על ידי רמקולים את כל אשר שנאמר והושר בבית הכנסת. החזן התפלל תפילת ערבית והדליק את נר החנוכה ולאחר מכן החל טקס מסירת הספר. נשיא בית הכנסת הא” צ.ד פנקס נאם בשם הרבנות הראשיתוועד בית הכנסת הגדול.אחריו נאם המייג”ור פבריקנט באנגלית והאח מרדכי רוזנברג מסר את הספר לבנו הבכור ברוך שמסרו לאחיו יהודה ששירת בצבא וזה מסרו לאחיו הצעיר אברהם ששירת בצי המלכותי, האחרון מסר את הספר לידי הרב הצבאי קפטן אפשטיין. בין היתר אמר אחינו המנדב מרדכי רוזנברג: “בגיא ההשמדה ראיתי ספרי תורה נשרפים, נדרתי נדר לכתוב ספר תורה וקימתי את נדרי, צוררינו חשבו להחריב את עם ישראל, הם החריבו את הגולה, הגלות שוב לא תקום בגיא ההשמדה, על חורבנה תבנה ארץ- ישראל (נבואתו זו נאמרה טרם הקמתה של מדינת ישראל), הם שרפו ספרי תורה, אך לא יכלו לתורה אשר שם משה לפני בני ישראל”. עניין זה היה לשיחת היום בפי כל אנשי העיר. וראה יד הגורל: כאשר מקרה דומה חזר על עצמו בלשכתנו כעבור יותר מ-40 שנה, לאחר שאחינו מורדכי רוזנברג עבר למזרח הנצח זה מכבר, כאשר אחינו מנחם גוטסדינר ניצול השואה, נשבע שאם יצא חי מהתופת של מחנה ההשמדה, יכתוב ספר תורה ואת זאת הגשים. בחודש פברואר 1985 הוא הזמין את כל האחים ורעייותיהם לחגיגת סיום כתיבת הספר. כל אח מן האחים כתב “אות” בספר, האות הראשונה של שמו הפרטי והקהל ליווה את הספר בתהלוכה ענקית בדרך לבית הכנסת. לקראת החוגגים יצאו באי בית הכנסת עם כל ספרי התורה בידיהם; בשירה ובריקודים. בבית הכנסת היתה תפילה ושירה אדירה בה התתפו מטובי החזנים בארץ. הערב נסתיים בארוחת ערב חגיגית לכבוד האירוע. שני המאורעות האלו גם יחד סימלו כל אחד בשעתו את הביטוי ההולם ביותר שמייחסת הבנייה החופשית לתורתנו, המאור הגדול, התנ”ך, ספר הספרים המונח על המזבח בלשכותינו בשעת התכנסותינו. נחקר נלקט ונרשם ע”י אבשלום פרנק